שמי מיכאל, נשוי + 3 ,אני גר במושב אומץ בעמק חפר

במפגש חברים מגדוד 50, שערכנו באחת השבתות של אוגוסט 2015, הציעו לי להצטרף לקבוצת הפיילוט של חונכים בעמותה.

הפניה נפלה על קרקע פורייה, אחרי המפגש בחווה של ברא"ז – בו גידי קרא לנו להירתם לצמצום רווחים בחברה הישראלית.

כאחד שגדל בשכונת מצוקה ופשע, בבית עני – ראיתי את הקריאה כצו שמחייב אותי לתת מניסיון החיים שצברתי למען מי שצריך. נכנסתי לנושא בחששות מסוימים, שמא לא אעשה את תפקידי בצורה הטובה ביותר ואחטא לחניך ולמטרות העמותה.

שנת החונכות הייתה מעניינת ומאתגרת, מפגשים עם החניך מחד, ומאידך מפגשי חונכים בו קיבלנו כלים לעבודת החונכות. במפגשים אלה השתדלתי לחבר בין הנושאים שדיברנו עליהם לבין החניך. גם בחיי היום יום מצאתי את עצמי לא פעם חושב כיצד אני יכול לתרום ואיזה כלים חשוב לתת לחניך שאני מלווה, כדי שיפיק תועלת מהמפגשים.

צוותתי לבחור מקסים בוגר "אחריי" בשם לירן, מהמפגש הראשון הרגשתי חיבור טוב אתו. בחומר הרקע שקיבלתי לפני הפגישה הראשונה, קראתי על הנקודות שלירן מעוניין לשתף ולעבוד עליהן. את המפגשים הראשונים  הקדשנו להיכרות וללמידת המשימות שנעבוד עליהן יחד.

בכל המפגשים דיברנו על הכל: נושאים אישיים שלירן העלה וגם על אקטואליה (מלבד פוליטיקה), כשהדגש היה לחבר את הנושאים לחיי היום יום הפרטיים שלנו ולנושאים שלירן צריך בהם את ניסיוני. על פי הכלים שקיבלנו במפגשי החונכים, הזמן שהקצנו לכל מפגש עמד על כשעה וחצי – שעתיים. כל מפגש הסתיים בהרגשה מאוד כיפית, במיוחד נוכח הפידבקים שקיבלתי מלירן.

שנת החונכות הסתיימה, אבל הקשר שלנו לא. ככל שזה תלוי בי – זה גם לא יסתיים ומאוד חשוב לי לדעת שלירן יצליח בחיים ובמטרות שהציב לעצמו. מדי פעם אנחנו נפגשים ומתעדכנים במשימות שהגדיר לעצמו בדרך להגיע למטרות שהציב לעצמו.

האתגר שגידי הציב לכולנו קורם עור וגידים ומתפתח למשהו חובק עם ישראל (לא רק בוגרי גדוד 50 ו- 101), בזכות "רוח המפקד" של דורון (האבא הרוחני שלנו), שדוחף אותנו לתת מעצמנו כמה שיותר למען מי שצריך. בזכות העבודה הרבה, השקדנות, האכפתיות והמרץ של דפנה וגל, יישר כוח לכן ולכל האנשים הרבים שלוקחים חלק בעבודה היומיומית כדי לתחזק את הפרויקט הזה.

שמח שאני חלק מהדבר היפה הזה.