המרוץ רק מתחיל

קו הסיום של השירות כבר מאחוריך, אבל המרוץ רק מתחיל. יש לך מישהו לרוץ אתו.
חיילים משוחררים או בוגרי שירות לאומי, מעוניינים להשתתף בתכנית?

ציוות

ציוות

החיבור בין חונך לצעיר נעשה על פי קרבה גאוגרפית, צורכי הצעיר, תחומי עניין והתאמה אישיותית.

מפגשים

מפגשים

החונכות היא למשך שנה עד שנה וחצי, שבמהלכן מינימום שתי פגישות בנות שעה וחצי – שעתיים בכל חודש. מקום ומועד המפגשים נקבעים בתאום בין הצעיר לחונך.

מחויבות לתהליך

מחויבות לתהליך

הפגישות מתקיימות ביום ובשעה קבועים, ובהן הצעירים מעדכנים את החונכים על התקדמותם במשימות שלקחו על עצמם במהלך המפגשים.
על הצעיר להשקיע בתהליך מעבר לפגישות עצמן ולהראות רצון אמתי ללמידה והתקדמות. הצלחת התהליך מושפעת באופן ישיר מהאחריות שמגלים הצעיר והחונך כלפיו.

המשכיות

המשכיות

בתום שנה-שנה וחצי, תהליך הליווי המקצועי של החונכות יסתיים. הצעיר והחונך יוכלו להמשיך את הקשר האישי ביניהם בהתאם להחלטתם המשותפת.

  • תמונה 1
  • תמונה 2
  • תמונה 3
  • תמונה 4
  • תמונה 5
  • תמונה 6
  • תמונה 7

מרכז אשדוד, יינון, לוד, חולון, אבן יהודה, בת ים, כפר סבא, תלפיות, ירושלים, מבשרת ציון, פתח תקווה, רמת גן, באר יעקב, קדימה, מעלה אדומים, יפו, ראשון לציון, נתניה, ירושלים, תל אביב, אריאל, רמלה צפון קריית שמונה, נהריה, כרמיאל, דליית אל כרמל, קריית טבעון, קריית מוצקין, קריית ביאליק, טבריה, עפולה, יוקנעם, חיפה, נשר, פרדס חנה דרום קריית מלאכי, קריית גת, באר שבע, אופקים, דימונה

סיפורי צעירים

איציק סעידיאן

בן 24 , גר בתל אביב, חייל משוחרר זה שנתיים

אני בן 24 . נולדתי בבאר שבע. כשהייתי בן שש הוריי התגרשו. גדלתי עם
אימי. את אבי פגשתי בגיל 12 , שנה לפני מותו. בגיל 14 , בעקבות בעיות
בבית, עברתי להתגורר אצל אחותי בירושלים, ומגיל 17 אני חי לבד.
סיימתי 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות והתגייסתי לחטיבת גולני. בתום
הכשרתי כלוחם השתתפתי במבצע ״צוק איתן״, ולאחר מכן קיבלתי תעודת
לוחם. כיום אני שוכר דירה בתל אביב. כמו שציינתי קודם, גדלתי לבד
מגיל 17 , וגם לפני כן לא היה באמת מישהו שישב איתי ודיבר איתי סתם
ככה על החיים.

כשהייתי נער ידעתי איך
להתמודד עם דברים,
אבל כשהשתחררתי
מהצבא לא היה לי כיוון,
לא הבנתי שום דבר
וניסיתי להדחיק הכול.

הרגשתי שאני מאבד את זה עם כל הלחץ של השחרור יחד עם הפוסט-
טראומה, שליוותה אותי מאז הלחימה. אני חושב שהחונכת, תמנה, נתנה
לי מקום קטן, שהיה גדול בשבילי, וזה היה חשוב לי. המפגש עם תמנה
אפשר לי להסתכל על דברים מזווית אחרת ולהתעסק בדברים אחרים.

החונכות אפשרה לי למצוא קצת שלווה. סוג של הזדמנות להסתכל על
דברים בעוד כמה צורות. היא אפשרה לי לא להתעסק רק במחלה שלי,
אלא לחשוב גם על דברים אחרים. מכל המלווים בעמותה את הגעת אליי
משמים, ואני חושב שאין דבר כזה ״סתם״, לכל דבר יש סיבה. שרוף
עלייך, תמנה.