Loading...

ראשית,​ ​חייב​ ​להודות​ ​לכל​ ​האנשים​ ​הלוקחים​ ​חלק​ ​בעשייה​ ​ומשקיעים​ ​את​ ​הזמן​ ​ואת​ ​חייהם​ ​למען​ ​הכלל.​ ​בזכותכם​ ​איני נשאר​ ​מאחור​ ​ובנוסף​ ​לזה​ ​מקבל​ ​את​ ​היכולת​ ​ליצור​ ​ולנצל​ ​הזדמנויות,​ ​למרות​ ​כל​ ​הנסיבות.

קיימים​ ​כמה​ ​נושאים​ ​ומספר​ ​האנשים​ ​שהייתי​ ​רוצה​ ​לדבר​ ​עליהם​ ​אך​ ​למען​ ​התועלת​ ​אתמקד​ ​בנושא​ ​אחד:​ ​הליווי והחניכה.

המצב​ ​שלי​ ​לפני​ ​תחילת​ ​התהליך:​ ​משוחרר​ ​שנה,​ ​עובד​ ​במלצרות,​ ​מנסה​ ​להשלים​ ​בגרויות​ ​ונכשל.​ ​לאחר​ ​תקופה משמעותית​ ​בצבא​ ​שבה​ ​פיתחתי​ ​אמונה​ ​עצמית​ ​גדולה​ ​ויכולת​ ​מסוגלות​ ​גדולה,​ ​רואה​ ​שבאזרחות​ ​לא​ ​מצליח​ ​למצוא​ ​את כוכב​ ​הצפון​ ​ואני​ ​מתחיל​ ​ללכת​ ​לאיבוד.
​המוטיבציה​ מתעמעמת​ ​לה,​ ​וכל​ ​יום​ ​מתחיל​ ​בתחושת​ ​תסכול​ ​ופספוס,​ ​נמשך בליווי​ ​מחשבות​ ​טורדניות​ ​כגון:​ ​"זה​ ​לא​ ​המקום​ ​שלי,​ ​אני​ ​יכול​ ​יותר​ ​הרבה​ ​יותר!"​ ​ובכל​ ​סוף​ ​יום​ ​מתקשה​ ​להירדם, ואומר​ ​לעצמי​ ​"זה​ ​לא​ ​יכול​ ​להמשך​ ​ככה,​ ​אני​ ​יכול​ ​יותר".​​ ​​התקווה​ ​היא​ ​ארוחת​ ​בוקר​ ​טובה,​ ​אך​ ​ארוחת​ ​ערב​ ​גרועה.

אוגוסט​ ​2016,​ ​פעם​ ​ראשונה​ ​נפגש​ ​עם​ ​אורי.​ ​בראייה​ ​לאחור​ ​לא​ ​האמנתי​ ​שהיום​ ​הזה​ ​יהיה​ ​כל​ ​כך​ ​משמעותי.​ ​לאחר היכרות​ ​וניהול​ ​שיחה​ ​הרגשתי​ ​בנוח​ ​לשאול​ ​שאלה​ ​תמימה​ ​"מה​ ​הסיכוי​ ​שאתחיל​ ​ללמוד​ ​באוקטובר​ ​הקרוב?"​ ​​ ​התשובה הייתה:​ ​"יש​ ​לנו​ ​בערך​ ​שלושה​ ​חודשים,​ ​זה​ ​אפשרי-​ ​הכל​ ​תלוי​ ​בך.​ ​זו​ ​הייתה​ ​הכרזה​ ​על​ ​"תחילת​ ​תנועה".

אחד​ ​הפרמטרים​ ​אשר​ ​משפיעים​ ​על​ ​התהליך​ ​זו​ ​הפתיחות.​ ​בהתחלה​ ​הרגשתי​ ​קצת​ ​לא​ ​נעים​ ​כי​ ​בכל​ ​זאת​ ​מדובר​ ​באדם לא​ ​מוכר,​ ​אך​ ​מפגישה​ ​לפגישה​ ​ככל​ ​שנפתחתי​ ​יותר​, ​הרגשתי​ ​שאני​ ​מקבל​ ​יותר​ ​ועושה​ ​יותר,​ ​לדוגמה:​ ​רק​ ​לאחר​ ​שלושה מפגשים​ ​הרגשתי​ ​בנוח​ ​לשתף​ ​על​ ​ההתנהלות​​הכלכלית​ ​שלי.​ ​לאחר​ ​שעשיתי​ ​זאת​ ​קיבלתי​ ​ייעוץ​ ​ובעיקר​ ​הרבה​ ​טיפים ודרכים​ ​להתייעלות​ ​שלאורך​ ​הזמן​ ​הניבו​ ​תוצאה​ ​חיובית,​ ​בזכות​ ​זה​ ​אני​ ​נמצא​ ​באיזון​ ​ויציבות​ ​כלכלית.

כל​ ​מה​ ​שמסביב​ ​מתגמד​ ​בהשוואה​ ​להרגשה​ ​שיש​ ​שם​ ​מישהו​ ​בשבילך,​ ​שאתה​ ​לא​ ​לבד​ ​במערכה​ ​של​ ​החיים,​ ​אלא הידיעה​ ​שיש​ ​עם​ ​מי​ ​להתייעץ,​ ​עם​ ​מי​ ​לשתף,​ ​יש​ ​מי​ ​שידחוף​ ​ומי​ ​שיעזור​ ​ויגיד​ ​טוב​ ​או​ ​רע-​ ​מעניקה​ ​את​ ​היכולת לצמיחה,​ ​מזיזה​ ​את​ ​כל​ ​הסחות​ ​דעת​ ​לפינה,​ ​רואים​ ​מטרה​ ​אחת​ ​ברורה.

אז​ ​כן,​ ​באוקטובר​ ​התחלתי​ ​ללמוד,​ ​הכל​ ​קרה​ ​כל​ ​כך​ ​מהר​ ​שהייתי​ ​מופתע,​ ​ומיום​ ​ליום​ ​שם​ ​לב​ ​לתמונה​ ​שכל​ ​מה​ ​שאנו מדברים​ ​עליו​ ​ומחליטים​ ​לעשות​ ​אותו​ ​קורה,​ ​הדברים​ ​לא​ ​פשוטים​ ​אך​ ​הם​ ​קורים.

כיום​ ​אני​ ​נמצא​ ​על​ ​המסלול,​ ​למרות​ ​כל​ ​הנסיבות​ ​אני​ ​מצליח​ ​לראות​ ​עתיד​ ​במדינה​ ​שאליה​ ​אימי​ ​הגיעה​ ​בצעידה,​ ​משמש דוגמה​ ​לאחיי​ ​הקטנים.
​אני​ ​בתחילתה​ ​של​ ​דרך​ ​ארוכה,​ ​גאה​ ​בעבודה​ ​הזאת.​ ​היו​ ​ויתורים​ ​שנאלצתי​ ​לעשות,​ ​אך​ ​אין עוררין​ ​על כך שהיה​ ​שווה​ ​לעשות​ ​אותם.

מאז​ ​תחילת​ ​הליווי​ ​יודע​ ​לומר​ ​בביטחון​ ​כי​ ​החלה​ ​אצלי​ ​מגמת​ ​שיפור​ ​והתקדמות​ ​בתחומים​ ​רבים,​ ​הן​ ​בפן​ ​האישי​ ​והן​ ​בפן המקצועי​ ​וכמובן​ ​הלימודי,​ ​מיום​ ​ליום​ ​רואה​ ​שאני​ ​יכול​ ​לעשות​ ​את​ ​הדברים​ ​בצורה​ ​מעולה​ ​ואיכותית,​ ​דבר​ ​זה​ ​מניע אותי​ ​לעשות​ ​יותר.​ ​כמו​ ​שציינתי,​ ​לדעתי​ ​הפתיחות​ ​היא​ ​החלק​ ​החשוב​ ​ביותר​ ​בתהליך​ ​ורק​ ​כך​ ​ניתן​ ​להגיע​ ​לתוצאות ולהתקדם.​ ​אני​ ​שמח​ ​וגאה​ ​שיש​ ​לי​ ​את​ ​האפשרות​ ​"להתגלח​ ​על​ ​הזקן​ ​של​ ​אחרים".

בתור​ ​אחד​ ​שלא​ ​גדל​ ​עם​ ​אבא​ ​ביולוגי​ ​וסבל​ ​מאבא​ ​חורג,​ ​מרגיש​ ​שעם​ ​אורי​ ​אני​ ​זוכה​ ​לעבור​ ​סוג​ ​של​ ​חוויה​ ​מתקנת,​ ​הוא תמיד​ ​שם,​ ​מעורב​ ​בכל,​ ​מכוון​ ​ומייעץ,​ ​רציני​ ​ולפעמים​ ​גם​ ​מתלוצץ.​ ​דמות​ ​אבהית​ ​שהייתה​ ​חסרה​ ​לי ו​גאה​ ​לומר שעכשיו​ ​יש​ ​לי.

את​ ​הדיבורים​ ​משאירים​ ​לנואמים,​ ​מנהיגים​ ​עושים​ ​שינויים​ ​במעשים.​ ​אני​ ​רואה​ ​את​ ​עצמי​ ​בעתיד​ ​לוקח​ ​חלק​ ​ב "מצמצמים​ ​רווחים",​ ​אך​ ​עד​ ​אז​ ​אני​ ​צריך​ ​להיות​ ​ראוי​ ​לקחת​ ​חלק,​ ​ולפני​ ​דרך​ ​ארוכה.​ ​תודה.

משה​,​ ​05.12.16

2017-05-04T23:30:53+03:00 24 ינואר 2017|סיפורי צעירים|