Loading...

בצהרי יום סתמי אחד, בזמן ישיבה בה נכחו אורי ואלון  – שמעתי פעם ראשונה על "מצמצמים רווחים".
עוד לא שמעתי מה זה בדיוק, אבל היה לי ברור שאני בפנים. עוד לא ממש הבנתי מה כל הסיפור, אבל הודעתי שאני מצטרפת.

וכך היה.

חוברתי לאמיר ידלין, מדריך החונכים בדרום ומשם הענייניים התגלגלו ממש מהר.

את ניקו פגשתי בבית קפה בבאר שבע. הגעתי למפגש עם הרבה פרפרים בבטן ובעיקר שלל שאלות פתוחות: מה יש להציע? מה יש להגיד? איך אוכל לעזור? מי שמני?

פגשתי בחור מקסים! כבר ברגע הראשון הבנתי שפגשתי אדם נפלא, נדיב, חכם, נבון ורגיש באופן חריג, שהחיים לא היטיבו אתו.
שומעים את הסיפורים ומתקשים לפעמים להאמין שמישהו אכן עבר 'על באמת' את כל הדברים האלה.

בהתחלה לא היה לי פשוט. לא באמת הבנתי מה אני צריכה לעשות. לאן לקחת את הקשר? מה מותר ומה אסור? בד בבד נפתחה לנו קבוצת הלמידה של החונכים בדרום. אנו נפגשים אחת לחודש. קבוצה נפלאה בה מדברים על הכל, מעלים שאלות, סוגיות, מתלבטים ביחד, מלבנים דברים, שומעים על ההתמודדויות השונות, מקבלים חיזוקים, כיוונים ורעיונות.

הקשר עם ניקו הלך והתחזק הלך והתהדק. אוהד (בן זוגי) הגיע לחלק מהמפגשים, הבן הגדול שלי כבר פגש את ניקו ולאט לאט הוא הופך להיות חלק. לא תמיד קל, בטח לא פשוט, אבל הבנתי משהו משמעותי וחשוב – הבסיס, המהות, הדבר הכי חשוב זה למעשה לבסס את הקשר, לבנות אמון, להיות שם בשבילם, להתקשר, לסמס, לא להרפות, לבסס קשר חזק ויציב ולשדר: "אני כאן ואני לא הולכת לשום מקום". על הקרקע הזאת, כמעט הכל מצליח לקרות.
אנחנו מדברים על הכל: על הבית, על העבודה, על הלימודים ועל החיים בכלל.

החונכות עם ניקו הפגישה אותי עם דברים מאד עמוקים של עצמי. פתאום ממרומי גילי ודרך עדשת החונכות אני מרגישה שניקו תורם לי לא פחות משאני תורמת לו (סביר להניח שהוא לא מעלה את זה על דעתו…).

החונכות היא חוויה מעצימה ומעשירה כאחד. אני גאה להיות חלק ממשהו גדול שקורה ומחלום של כמה אנשים שהפך למציאות.

התחושה שאני מצליחה בתוך מרוץ החיים העמוס גם לתרום משהו קטן לטובת מישהו שזקוק היא תחושה של סיפוק אדיר.

14.07.17
בברכה,
רינת חכים

2017-04-20T13:08:48+03:00 18 אפריל 2017|סיפורי חונכים ומתנדבים|